משנת ארץ ישראל על משנה אהלות י׳:ג׳

3 משנתנו היא המשך המשנה הקודמת, ומדובר בארובה צרה היוצאת החוצה, או לבית, שאין בה משום פותח טפח. מיקצת טומאה בבית ומיקצתה כנגד ארובה – בבית מונחת טומאה גדולה המת עצמו, חלקה מתחת לארובה וחלקה מתחת לגג הבית, הבית טמא וכנגד הטומאה טמא דברי רבי מאיר – הכול טמא. הבית טמא, כי יש בו טומאה, וכנגד הארובה טמא משום שהטומאה שם וטומאה שאין לה אוהל בוקעת ועולה ומטמאת מה שכנגדה. רבי יהודה אומר הבית טמא – כי יש בו טומאה מתחת לאוהל, כנגד הטומאה טהור – מה שכנגד הטומאה שמתחת הארובה טהור. עד עתה לא עסקה המשנה בשאלה מה הדין אם הטומאה כנגד הארובה וחפץ כלשהו תלוי מעליה. השאלה הייתה רק אם הבית טמא, ולא אם מה שכנגד הארובה טמא. ברם מלשון המשנה "טומאה כנגד ארובה הבית טהור" משמע שכנגד הארובה טמא, כשיטת רבי מאיר במשנתנו. זאת ועוד, מה שכנגד הארובה הוא כעומד מעל הטומאה ללא אוהל ו"טמא כנגדו", כלומר הטומאה בוקעת ועולה בקו אנכי. אלו דברי רבי מאיר. אמנם המקורות ייחסו לרבי יוסי את העמדה שאין טומאה בוקעת ועולה, אך שם מדובר בבקיעה דרך חפץ מלא לעיל פ"ו מ"ג. סברתו של רבי יהודה מחייבת אפוא הסבר, ואותו נציע להלן. יתר על כן, משנה א שנתה "מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה" – במקרה הקודם שפי הארובה פתוח, "הבית טמא וכנגד הטומאה טמא", והרי זו שיטת רבי מאיר במשנתנו.

4 רבי יוסי אומר אם יש בטומאה כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא – נוסף בידי מעתיק ראשון ונמצא ביתר עדי הנוסח, וכנראה נשמט בגלל הדומות. המילים "כנגד הטומאה" נוספו בשוליים מהצד השני. כנגד הטומאה טמא ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור – את המשפט יש לפסק "אם יש בטומאה כדי שתחלק ותטמא את הבית, ותטמא כנגד הטומאה – טמא". ברור שרבי יוסי נוקט עמדת ביניים, אך בדבריו מסר שונה מזה של התנאים הקודמים לו. רבי יוסי מעביר את המחלוקת לשאלת ההצטרפות, האם הטומאה שבבית גדולה מספיק כדי לטמא את כל הבית ואת שכנגד הארובה. הטומאה היא לפחות שני זיתים, ויש כזית בבית וכזית נגד הארובה, הרי שכל כזית מטמא את המקום שהוא נמצא בו. אבל אם הכמות קטנה משני זיתים, וכזית בבית ופחות מכזית כנגד הארובה, אין הטומאה שבבית מצטרפת לזו שמתחת הארובה. אם כן, לפי רבי יוסי הדיון הוא בהצטרפות טומאה. עמדתו של רבי יוסי מובנת אפוא, אך היא מחדדת את הקושי שבדברי קודמיו. אם אכן כל הדברים נאמרו כמקשה אחת ומתייחסים לאותו מקרה, הרי שלרבי מאיר כנגד ארובה טמא, גם אם אין שם כזית, ולרבי יהודה כנגד ארובה טהור אפילו אם יש שם כזית. עמדתו של רבי יהודה שונה אפוא מסתם משנה א; אמנם משנתנו היא בשאין בה פותח טפח, ומשנה א כשיש שם פותח טפח, אבל משנה ב היא בשאין שם פותח טפח, ובעניין זה לא היה הבדל בין משנה א למשנה ב.

5 ייתכן שדברי רבי יוסי אינם דעת ביניים אלא הסבר למחלוקת. רבי מאיר ורבי יהודה לא אמרו את דבריהם זה כנגד זה, אלא כל אחד דיבר על מקרה אחר. רבי מאיר דיבר על מקרה שיש מתחת לארובה כזית, או לפחות כשיש בכלל הטומאה שני זיתים, ורבי יהודה דיבר על מקרה שאין מתחת לארובה כזית, או כשאין בכלל הטומאה שני זיתים. אם הסבר זה מתקבל יש לכך השלכות על הבנת עריכת המשנה. העורך חיבר דעות העוסקות כל אחת במקרה שונה והעמידן כמנוגדות, ורבי יוסי בא לבאר את המחלוקת.

6 לעיל למדנו שאם האוהל מאהיל על חלק מהטומאה, אפילו אין כזית מהטומאה מתחת לאוהל הבית טמא פ"ג מ"ד, כיוון שיש כאן אוהל על טומאה, אפילו שאין התאמה מדויקת בין הטומאה לאוהל. לדעת רבי יוסי במשנתנו הצטרפות כזאת אפשרית אם יש די טומאה לפחות שני זיתים. עמדה זו היא בבירור כנגד המשנה שם, ואולי בזה חולקים רבי יהודה ורבי יוסי. המדובר בכגון שיש כחצי זית בבית וכחצי זית תחת הארובה, שהאוהל הבית מצרף את הטומאה, אבל כנגד הארובה טהור כיוון שאין שם כזית, ורבי מאיר מדבר בכגון שיש תחת הארובה כזית, או אולי גם הארובה מצרפת, משום שהוא חש, כנימוק בלתי משפטי, שלא ייתכן שאותו גוף טומאה מצורף יטמא את הבית ולא יטמא את הארובה.

7 אם כן, או שעריכת משנתנו נעשתה ללא אבחנה בפרטים, או שנימוקו של רבי מאיר אינו משפטי אלא נובע מתחושת הטומאה.

8 אפשרות אחרת היא שמשנתנו חולקת על המשניות הקודמות, כלומר שהיא כרבי מאיר ורבי יהודה חולק. הווה אומר, המשניות הקודמות הולכות בשיטת רבי מאיר, שאם הטומאה מתחת לארובה כנגד הארובה טמא, רבי יהודה חולק וסבור שכנגד הארובה טהור בארובה שהיא פחות מפותח טפח, ורבי יוסי קרוב לשיטת רבי מאיר שכנגד ארובה טמא, ובלבד שתהא שם טומאה כדי לטמא פעמיים, פעם את הבית ופעם כנגד הארובה.

9 במקומות רבים ראינו שסדר המשנה הוא להביא דעה סתמית ולאחר מכן מחלוקת, ובה תובא קודם הדעה החולקת ואחר כך הדעה הסתמית. במקרים אלו הבבלי שואל "היינו תנא קמא?", או שמפרשיו שואלים זאת. אך נראה שלפנינו עדות לתפר שבין שתי יחידות קדומות.

10 מכל מקום, בפרק ח קבעה המשנה כפי שראינו שרשת עם חורים מביאה טומאה, ועמדה זו היא כנגד משנתנו הסוברת שהחור אינו מביא את הטומאה.

11 למחלוקת כפי שהיא מתוארת כאן חזות משפטית, ברם הערכתנו היא שההנמקות המשפטיות אינן אלא תדמית חיצונית.

12 בתוספתא פי"א ה"ז ואילך מובא רצף הלכות דומה למשנתנו המאיר את המחלוקות שבמשנה בדרך אחרת: "מקצת הטומאה בבית ומקצת כנגד ארובה, הבית טמא והמאהיל טמא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה ורבי שמעון אומרים המאהיל טהור. רבי יוסי אומר אם אין בטומאה ליחלק, כגון כזית מן המת, השדרה והגלגלת, הבית טמא והמאהיל טהור, ואם לאו הבית טמא והמאהיל טמא" פי"א ה"ז, עמ' 609.

13 דברי רבי מאיר הם דברי משנתנו, אלא שהתוספתא חיברה את ההלכה במשנה ג עם זו שבמשנה ב, ועסקה לא רק בבית אלא גם במאהיל מבחוץ. רבי יהודה לשיטתו שהחור של הארובה אינו מפסיק את האוהל והמאהיל מבחוץ טהור, שכן האוהל חוצץ מהטומאה. עמדתו של רבי שמעון סותרת את עמדתו בתוספתא הקודמת שצוטטה במשנה הקודמת, שם הוא הסכים לכך שהמאהיל טמא אם רגלו קדמה לטומאה, וכאן עמדתו שהמאהיל טהור לגמרי. או שאלו שתי מסורות אליבא דרבי שמעון, או שבברייתא שלנו הוא מדבר על מקרה שרגלו קדמה לטומאה.

14 מכל מקום, לפי התוספתא אפשר לפרש שגם רבי יהודה במשנתנו אינו מדבר על מה שכנגד הארובה מתחת לגג, אלא על המאהיל מחוץ לגג, וטהור משום שפתח קטן בגג אינו מהווה הפסקה לאוהל. ואכן המקרים של משנה ג מצויים בהמשך התוספתא, אך לא נאמר בה שרבי יהודה חולק.

15 לפי הסבר זה אכן רבי יהודה חולק על המשניות הקודמות, אך עמדתו מובנת ופשוטה. חור הארובה אינו מפסיק, ובכך הוא שם קץ להתחבטויות ולדקדוקי ההלכה המשפטיים ומציע הלכה פשוטה, אחידה ומחמירה.

16 התוספתא ממשיכה: "1. שני חצאי זיתים, אחד נתון בתוך הבית ואחד נתון כנגד ארובה, המאהיל טהור. 2. היה זה שהוא נתון בתוך הבית משוך כנגד ארובה, כאלו כולו כנגד ארובה" ה"ח, עמ' 609. שני חצאי זיתים אינם מצטרפים, ואפשר לפרש שאינם נוגעים זה בזה. אם הם נוגעים זה בזה אזי התוספתא חולקת על דיני ההצטרפות ששנינו בפרק ג, וכן יוצא מההמשך המדבר על המקרה השני 2 ששני החצאים סמוכים זה לזה משוכים כנגד הארובה. המקרה השני הוא כששני החצאים סמוכים זה לזה; לא נאמר שהם ממש נוגעים, אך הם קרובים, ואז הם נדונים כנגד הארובה. הלכה זו היא כנראה לשיטת רבי מאיר שבתוספתא ובמשנתנו שכנגד ארובה טמא, וגם כנגד הבית טמא. אם התוספתא והמשנה מדברות על אותו מקרה הרי שרבי מאיר סבור שהם מצטרפים אפילו אם יש כאן שני חצאי זיתים, ורבי יוסי במשנתנו דורש שיהיו שם שני זיתים, כזית וחצי בבית וכחצי זית מתחת הארובה, ואזי הם מצטרפים, כמו שהסברנו.

17 בתוספתא מובאת הלכה נוספת: "כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה שאין בה פותי טפח הבית טמא, ורבי יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותי טפח" שם, וראו פ"ז ה"א, עמ' 603. "משך פותי פותח טפח" הוא מונח ייחודי, כוונתו שהעורב שהה מעל הבית, ורבי יוסי מעתיק מונח מתחום המרחב שטח של טפח מרובע למידת זמן קצת, אך לא כהרף עין. דבריו של רבי יוסי מבטאים גישה המקלה על שומר ההלכה: אין הוא צריך לחשוש מכל משב עובר, אלא רק מאוהל של ממש. ואכן כך גם הוגדר האוהל לעיל פ"ח מ"א: רק "מכונות מושב חיה ועוף" מהווה אוהל, ולא כל עוף פורח.

18 התוספתא עוסקת גם במקרה של חפץ התלוי בתוך הבית כנגד הארובה: "קלל של חטאת שהוא נתון בארובה, אם משלשל טמא ואם אינו משלשל טהור. במה דברים אמורים? בארובה שאין בה פותח טפח, אבל בארובה שיש בה פותח טפח בין משולשל ובין שאינו משולשל טמא. במה דברים אמורים, בשל חרס, אבל בשל אבן בין שיש בארובה פותח טפח בין משולשל ובין שאינו משולשל טהור" פי"א ה"ט, עמ' 609. הקלל הוא כלי חרס ששמרו בו מי חטאת; אלו נשמרו בקדושה מיוחדת. כשיטת התוספתא רבי יהודה איננו חולק, וגם הוא מודה שכנגד הארובה טמא. הקלל כנראה פתוח ונטמא בטומאת האוהל. אם אין הקלל משולשל אלא על הרצפה, אפילו אם הטומאה מתחתיו הרי שאין שם פותח טפח, והטומאה רוצצת ועולה. כלי חרס אינו מטמא מגבו אלא רק מתוכו, ולכן הקלל טהור.

19 ברור מהתוספתא שלדעת רבי מאיר כנגד ארובה טמא הוא טמא טומאת אוהל, וזאת משום שהקלל עצמו יוצר את האוהל. לולא היה זה אוהל לא היה הקלל נטמא, שכן אם הטומאה רק "בוקעת ועולה" היא פוגעת בקלל מגבו, וכלי חרס אינו מיטמא מגבו. עם זאת, עדיין קשה למה יש הבדל אם הארובה רחבה או צרה, ולמה אם היא רחבה הקלל טמא אפילו אינו משולשל, לכאורה צריך היה הדין להיות הפוך. אולי יש צורך לתקן את נוסח התוספתא "כנגד ארובה טהור" או "כנגד הבית טמא", ועדיין אין הדברים נהירים, הרי האוהל נוצר על ידי הקלל ולא על ידי הארובה.

20 מעבר לכל זאת, קשה להבין למה נקטה התוספתא בדוגמה זו של קלל החטאת, ומה דינו של כל כלי חרס רגיל? האם כל כלי חרס אינו מטמא באוהל ובקלל מחמירים בגלל החטאת שנדרשת בו קדושה יתרה? או אולי זו דוגמה מעשית לכלי שמחזיקים אותו תלוי מתחת לארובה כדי להצילו? אמנם אם הטומאה מתחתיו הוא טמא, אך אם הטומאה באחד מחלקי הבית האחרים הוא טהור. אם כן הרי שלפנינו עוד פרט על דרך התנהלותו של בית שומר טהרה המגן על הרכוש מפני חששות טומאה.

21 כפי שנראה להלן פי"א מ"ג ומ"ד החזות המשפטית של הפרק מטעה, והנימוקים אינם רק משפטיים. כך גם כאן, חור הארובה מפסיק ואינו מפסיק. אין לסתירות אלו הסבר משפטי.